החלטה בתיק ת"פ 8347/04

פתח דבר

1.      תיקים אילו, אשר נשמעים במאוחד, הועברו אליי במהלך שמיעת הראיות עם פרישתו של סגן הנשיא השופט אפרתי מכס השיפוט.

ביום 3.7.11 ניתנה החלטתי לעניין טענת הגנה מן הצדק שהעלו הנאשמים. בסיפא להחלטה ניתנה אורכה בת 21 יום להגשת בקשות מטעם הנאשמים.

ביום 18.7.11 הוגשה בקשה לשמיעה חוזרת של עדים שנשמעו על ידי המותב הקודם מטעמו של נאשם 1. המאשימה מתנגדת לבקשה.

למען שלמות התמונה אציין כי נאשמת 2 לא הגישה כל בקשות שהן.

2.      אין מחלוקת בין הצדדים כי בנסיבות הפרישה נבצר מהשופט אפרתי לסיים את המשפט. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשלב שממנו ימשך המשפט.

בטרם אדרש לעובדות הקונקרטיות של הבקשה, ולמאפייניו של התיק שלפניי, אעמוד על לוז ההלכות לעניין העברת דיון משופט לשופט עקב נבצרות.

  העברה משופט לשופט עקב נבצרות

3.      סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), מורה כי בנסיבות של נבצרות:

"...רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו, ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לעניין, לנהוג בראיות שגבה קודמו כאילו גבה אותם בעצמו או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן".

הנה כי כן, לבית המשפט שאליו הועבר התיק יש סמכות מלאה לנהוג בראיות כאילו נגבו על ידו, או לחזור ולשמוע ראיות באופן חלקי או מלא.

4.      השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו טרם מתן החלטה בעניין זה היא אם יש ביכולתו לאור מכלול נסיבותיו של התיק, לקבוע ממצאים, ולעשות שימוש אפקטיבי בעדות ללא שמיעת העד וההתרשמות הבלתי אמצעית ממנו. ההכרעה בעניין זה מורכבת מתמהיל של שיקולים, אשר בכל תיק ותיק, וביחס לכל עד ועד, משתנה נקודת הכובד באיזון ביניהם.

5.      לעניין השיקולים השונים, מושכלות ראשונים הם כי בית המשפט משתית את ממצאיו ביחס לעדים ולמכלול הראיות, על שילוב של התרשמות מעדות העדים, על סימני האמת והשקר שבעדויות, ביחד עם מבחני סבירות והגיון, והשתלבות הראיות במארג הראייתי הכולל. אין חולק כי להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מעדים בתיק יש חשיבות רבה, ובהתאמה נקבעו סדרי העדות בעל פה לפני בית המשפט.

6.      כאשר עד לא נשמע לפני ביהמ"ש, עיקר הממצאים מבוסס על שיקולי הגיון, אם כי במידה מסוימת ניתן להתרשם מאופן ותוכן גרסתו של עד גם למקרא עדותו. בית המשפט שאינו שומע עדות, אמנם אינו יכול ליתן אמון בדברי עד שלא נקלטו במישרין בחושיו, אך הוא יכול לקבל או לדחות את גרסתו, או להעדיף גרסה פלונית של העד על פני גרסה אלמונית, על יסוד דברי העד והשתלבותם במארג הכולל של הראיות.

ברי כי ככל שמדובר בעדויות טכניות, או כאלה הנתמכות בראיות חפציות, פוחת הצורך בהתרשמות אישית של ביהמ"ש מן העד. באותה מידה נכונים הדברים ביחס לעדויות שאינן מרכזיות בתיק, או ביחס לעדויות שהן חלק ממארג כולל של עדויות באותו עניין, במיוחד אם תהא לבית המשפט הזדמנות להתרשם מחלק מן העדויות.

7.      לצד השיקולים שפורטו לעיל הנוגעים לעצם הערכת הראיות בתיק, יש לקחת בחשבון גם שיקולים נוספים, וביניהם, השלב שבו מצוי התיק, כמות העדים שנשמעה, וכמות העדים שביהמ"ש מתבקש לחזור ולשמוע, גילו של התיק וותק העבירה. כמו כן יש לבחון את האפשרות המעשית לחזור ולזמן את העדים, ואת השאלה אם זימון חוזר יטיל רק טורח על אותם עדים או שהעדה חוזרת עלולה להסב לעדים נזקים ממשיים.

8.      ההכרעה אם להמשיך מהמקום שהדיון נפסק או לחזור ולשמוע עדים משתנה לפיכך ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו.

ומן הכלל אל הפרט

9.      כפי שצויין בהחלטה מיום 3.7.11, האישומים שהוגשו בשנת 2004 מייחסים לנאשמים ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע מסוג קבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ומתן תעודה כוזבת. על פי הנטען הנאשמים ניהלו שלוש חברות בהן הונפקו לעובדים רבים, בין היתר לעשרות עובדי בזק, תעודות לגמול השתלמות, המעידות בכזב כי העובדים השתתפו בקורסים, כאשר בפועל לא התקיימו כלל קורסים ו/או העובדים לא השתתפו בהם. על פי הנטען קיבלו הנאשמים תמורה כספית בעבור כל תעודה. מכתבי האישום עולה שהנאשמים הסתייעו בשלושה עובדי בזק ששימשו כמתווכים: חיים אבידן, מרי אזולאי, ודוד וקנין (להלן: "המתווכים"). המתווכים, כך נטען, קישרו בין הנאשמים לבין העובדים המבקשים תעודה, זאת בתמורה לטובות הנאה שונות שהוענקו להם.